_______

הכל אני יכול בחופש הגדול

זה התחיל ממודעה שהיתה תלויה בסמוך לבית הספר של הקטנות. מודעה שמספרת על נפלאותיה של קייטנת אומנויות ומדעים שנותרו בה מקומות אחרונים. "קיטנה? מה הקשר של קיטנה לאמצע השנה", מלמלתי לעצמי די בקול רם ואז הבנתי שהחופש הגדול עוד רגע ידפוק על הדלת. החופש הזה שמאות אלפי הורים מורטים את השיערות בגללו ומחשבים תוך כדי את קיצם לאחור. החופש הזה שגורם לחלק לא מבוטל מהילדים לשאול בתחילת אוגוסט מתי מגיע ספטמבר, כי הם לטענתם נורא משועממים.

אבל יש כאלה שהחופש הגדול הוא עבורם הזדמנות. אני זוכרת איך ש' שהיתה פרח קיר עד כיתה ט' הגיעה לתיכון כמו ברבורה מהממת וד' שהשקיע את השעות המתות של הקיץ באימוני כדורגל הפך בתחילת ספטמבר לכוכב של השכבה. כי היום ממרומי גילי אני כבר מבינה שכל החוכמה זה לנצל את הזמן שלנו כהלכה. שבקלות אפשר להעביר את הזמן בשינה עד מאוחר, בבהייה בטלויזיה ובמשחקי "קנדי קראש". אבל אפשר לגמרי אחרת. ומי שמשכיל לעשות את זה רק מרוויח. כמו למשל ג' שאומנם סיימה מזמן את חוק לימודיה אבל נהנית עד היום מחופשה ארוכה בקיץ. היא מחנכת ומורה לכימיה בתיכון במרכז הארץ שרוצה לנצל את יולי אוגוסט לטובתה. לשנות את מראה החזה והבטן שלה ולהגיע עם חזות חדשה לשנת הלימודים הבאה. אל היעוץ אצלי היא הגיעה מוכנה ולחוצה. בדיוק כמו למבחן בגרות. את הפרטים ששיננה היא ירתה לכל עבר והסבירה לי מאוד במדויק כיצד צריך להתנהל הניתוח שלה,איפה יהיו לה צלקות, באיזה טכניקות כדאי לנו להשתמש ואיך החזה והבטן שלה אמורים להראות.

האמת? קצת התעצבנתי. וזה לא קורה לי הרבה. אבל תנסו לדמיין איך הייתם מרגישים אם לא היו נותנים לכם להשחיל מילה. וכך בדיוק היה. אני רציתי לבצע איתה תיאום ציפיות ולספר לה על הדברים שמעבר. הדברים שאני מכנה אותם "התורה שבעל פה", הדברים האלה שלומדים מניסיון של החיים ולאו דווקא משינון של כל הפרטים היבשים. גם כשד"ר קליין נכנס לחדר היא המשיכה בשלה ונתנה גם לו סיכומי שיעור כולל איפה בדיוק כדאי להוציא את עודפי העור ואיך כדאי לו לתפור.

הסתכלתי עליו. הוא חייך והקשיב. המתין בסבלנות עד שתסיים, התפעל מהידע שלה והציע לה עוד רעיון קטן שהיא לא חשבה עליו. רעיון קטן שיהפוך את הניתוח שלה מ"טוב מאוד" ל"מצוין". באותו הרגע אפילו היא, שיודעת הכל, לא האמינה שיש כזה פרט חשוב שהיא לא ידעה וברגע אחד הפכה מהמורה עם העיניים בגב לתלמידה מהמניין.

ומה אני למדתי מכל הארוע הזה? שידע, בדיוק כמו שאמרו כבר אחרים, הוא אומנם כוח אמיתי, אבל אני אחדד ואוסיף שמדובר בכוח עם גבולות מאוד ברורים. כי עם כל הכבוד לידע, ויש לי המון, צריך לזכור שבחיים מגיעים גם רגעים בלתי צפויים, שאליהם, שום ספר לא יכול להכין. אז מהיום התחלתי לשנן טקסט חדש: ידע וניסיון הם הכוח האמיתי.