אף פעם לא התנשקה

פעם. מזמן. לפני 20 שנה בערך, ביקרתי הרבה בקולנוע. בגלל הרבה סיבות: כי זה בילוי כייפי להחריד, כי לא הייתי צריכה לחפש בייביסיטר ובעיקר כי חושך לא גרם לי להרדם במידי. בקיצור, באותה תקופה, אחד הסרטים שנהנתי מאוד לראות היה זה שכיכבה בו דרו ברימור וזכה בשם המבטיח "אף פעם לא התנשקה". תקציר העלילה: עורכת זוטרה בעיתון שואפת להיות עיתונאית חוקרת וההזדמנות מגיעה כשהיא צריכה לחזור לתיכון בו למדה, מה שמעלה אצלה רגשות לא פשוטים וזיכרונות בעייתיים -למשל, שהיא מעולם לא התנשקה עם בחור כמו שצריך.

את הסוף האמריקאי אני ממש לא רוצה להרוס לכם, אבל מה שכן אני רוצה לספר זה שלא סתם חשבתי על הסרט הזה בשבועיים האחרונים. ומה קרה פתאום? האמת מדובר בט', שנכנסה אלינו בתחילת החודש מכווצת קלות וביקשה לשוחח עם האחראית. הכנתי לה קפה והתיישבנו בחדר, ושם היא שפכה את ליבה. "תסתכלי עלי. מה את רואה מולך?" היא שאלה ואפילו לא חיכתה כדי שאשיב. "אני יודעת שזו שאלה מכשילה אבל אני אענה לך- את רואה בחורה חמודה, בת 25, עם ביטחון עצמי ברצפה. וכל זה בגלל זוג שפתיים בעייתיות". הצצתי וראיתי למה היא מתכוונת- הפרופורציה בין השפה העליונה לתחתונה לא היתה אחידה. שתיהן היו דקות מדי מה ששיווה לא מראה מריר ולא לבבי. "אני יוצאת לדייטים, כי בסך הכל בפייסבוק אני נראית לא רע, אבל כשפוגשים אותי פנים מול פנים זה אף פעם לא מתפתח למשהו רציני, שלא נדבר על נשיקה". שאלתי אותה אם אני מבינה נכון- האם היא אף פעם לא התנשקה, והיא הנהנה כשדמעות מציפות את לחייה. עודדתי אותה שהנה, תיכף הכל עומד להשתנות, ושאני בטוחה שבשנה החדשה היא תזכה לקבל הרבה הרבה נשיקות.

שלחתי אותה להזרקה וחשבתי לעצמי כמה נפלא זה שאחרי רבע שעה היא יכולה לצאת כמו חדשה ולאפשר לעצמה לחלום על נשיקה אמיתית, כמו דרו ברימור מהסרט. אגב, אחרי שבוע היא שלחה לי תמונת שפתיים בווטס אפ וכתבה לי איך החיים שלה השתנו לטובה, ושאפילו יש לה דייט הערב והיא ממש מחכה. שמחתי בשבילה כל כך ואפילו התרגשתי ולקינוח אפילו הורדתי את הסרט במחשב בזריזות. יאללה, למה אתם מחכים?