_______

בטוח שאולי

אני מאוד מאוד אוהבת את הבנות שלי. כייף לי לבלות איתן, לעזור להן, לענות על שאלות קיומיות וסתם לחבק ולנשק גם כשלא צריך ("אוף אמא תפסיקי..") אבל ישנם רגעים, ונראה לי שכל הורה יתחבר למה שאני עומדת לכתוב עכשיו, שפשוט בא לי להתפטר. אפילו ליום יומיים. מתי זה קורה אתם שואלים? כשהן רבות ביניהן, כשסף התסכול שלהן עובר את הגבול ובעיקר כשהן לא מסוגלות להחליט. אבל ממש. מה ללבוש בבוקר. מה לאכול לארוחת הערב או לאיזה סרט נלך. וכן. לשאלתכם אני מציגה להן אופציות, אבל איכשהו הן מעדיפות לבחור מתוך התפריט האינסופי שלהן.

ושלא תטעו לרגע. אני לא חושבת שזו תכונה שנעלמת עם הרוח אחרי גיל העשרה. כמה אנשים אתם מכירים שלא מצליחים להחליט איזו מנה במסעדה לבחור? עם כמה חברות כבר נכנסתן לחנות בגדים שכשאתן עמדתן בתור לשלם הן התלבטו איזו חולצה למדוד?

בברנז'ה שלי מטופלים לא החלטיים זה משהו שקורה-אבל מעט כי אלינו הם בדרך כלל מגיעים ממש מבושלים, אחרי שקראו חקרו ובעיקר קיבלו המלצות. אבל לפעמים, החיים מזמנים לי הפתעות. את נ' למשל. שהתחילה את המסע שלה אצלנו לפני ארבעה חודשים לערך והגיעה לפגישה הראשונה עם אמא שלה ועם חשש גדול. "המראה החיצוני שלי גורם לי לחוסר ביטחון: האף שלי נוכח יתר על המידה במרכז הפנים והחזה שלי בדיוק להיפך- הוא כמעט ולא נוכח". כדי לצמצם את החששות שלה הסברתי לה על התהליך הניתוחי, איזה שתלים יתאימו לה, איזה גודל ומה יכלול תהליך ההחלמה וד"ר ליהי שגיא, מומחית אף אוזן גרון אצלנו במרפאה הוסיפה את הידע שלה. רגע לפני שיצאה ביקשה לקבוע עוד פגישה, אליה היא כבר הביאה את החברה הכי טובה שלה. כנראה קיוותה שהיא תעזור לה להחליט מה נכון עבורה. אבל זה ממש לא קרה. שוב הסברתי את הכל מההתחלה ושוב ד"ר שגיא בדקה וייעצה. ראיתי איך נ' רוצה ובו זמנית מתקשה. אז קבענו עוד פגישה- הפעם עם גיסתה המנוסה שעברה אצלנו הגדלת חזה לפני מספר שנים וניסתה לשתף את נ' בחוויות החיוביות שלה. ונחשו מה? אפילו זה לא עזר. לקינוח נ' ביקשה להגיע עם כל החבורה וכמו במסיבת סיום התכנסנו יחד ולא תאמינו מה קרה. נ' קבעה תאריך ונראתה מרוצה.

אבל מסתבר שלכל שבת יש מוצאי שבת ולכל החלטה יש מוצאי החלטה. אחרי יומיים נ' צלצלה ואמרה שהיא עדיין לא בטוחה. באותו הרגע באמת רציתי להרים ידיים ובעיקר לא רציתי לקחת אחריות על משהו שלא מגיע מתוך מאה אחוזי ביטחון. ברור לי שלפני כל ניתוח עולים חששות סבירים, אבל הרגשתי שנ' עם כל הרצון הטוב, אולי עדיין לא במקום המתאים. היא ביקשה סליחה ואמרה שתגיע לבד. עם עצמה. וכך היה. היא הגיעה , הקשיבה ולקחה החלטה.  אל הניתוח היא הגיע כבר עם אמא שלה  ואפילו תמכה בבנות שחיכו בתור וחשבו לשנות את ההחלטה. באמת לא יאומן כי יסופר.  רווקות שם הצטלמה בפרופיל בלי לחשוב פעמיים. "את לא מבינה איזה אושר גדול זה בשבילי. כמה חיכיתי ליום הזה. כמה כייף לצעוד לחופה ולדעת שאת נראית באמת הכי טוב שאת יכולה. לא באמצע. לא על יד. פשוט הכי טוב".

מזל טוב ס'! לפעמים חלומות באמת מתגשמים..